החלטה בתיק בש"פ 8445/13

           לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ש' בן שלמה) במ"ת 29452-10-13 מיום 12.12.2013, במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

העובדות לפי כתב האישום

1.        במועד הרלבנטי לכתב האישום קיים סאיד עודה, בעל חנות זהב בטול כרם (להלן: סעיד), קשרים עסקיים עם תאמר יוסף (להלן: תאמר), שבבעלותו חנות תכשיטים בטייבה (להלן: החנות).

2.        עובר ליום 30.9.2013 קשר העורר עם תאמר ועם שניים אחרים, מוחמד גבארה (להלן: מוחמד), אווס גבאלי (להלן: אווס) לשדוד את סאיד. במסגרת הקשר, במועד המוקדם מיום 30.9.2013 סיכמו תאמר וסאיד כי האחרון ירכוש מתאמר אונקיות זהב בתמורה ל-11,286 דולר.

3.        ביום 30.9.2013 או בסמוך לכך ביקש סאיד נהאד מוחסן (להלן: נהאד), שהינו נכה ברגליו, למסור את הסכום האמור לתאמר בטייבה ולאסוף מידיו את אונקיות הזהב (להלן: העסקה). משהסכים נהאד לבצע את השליחות מסר לו סאיד מעטפה ובה הכסף ועידכן את תאמר כי נהאד בדרכו אליו לביצוע העסקה. לבקשת תאמר מסר לו סאיד את צבע וסוג הרכב בו יגיע אליו נהאד. כמו כן הנחה סאיד את נהאד ליצור קשר עם תאמר בהגיעו לטייבה על מנת שזה יכוונו לחנותו לצורך ביצוע העסקה.

4.        מיד לאחר מכן נסע נאהד לטייבה ברכבו, כשאשתו יושבת לצידו במושב הקדמי, לצורך ביצוע העסקה. בהגיעו לכניסה לעיר טייבה, בשעה 10:40 לערך, יצר נאהד קשר עם תאמר אשר כיוון אותו עד הגיעו לחנותו. בשלב זה, במסגרת הקשר ובעוד תאמר משוחח עם נהאד חסם רכב מיצובישי ירוק גנוב (להלן: הרכב הגנוב) - בו נסעו מוחמד, אווס ואדם אחר שזהותו איננה ידועה - את רכבו של נהאד. מוחמד ואווס יצאו ממנו כשהם רעולי פנים, עוטים כפפות לידיהם וחמושים באקדח גנוב. תחת איומים באקדח כלפי נאהד ואיומים בחפץ חד כלפי אשתו, ותוך יריית שתי יריות באוויר, וכאשר הם מאיימים על חיי נהאד, שדדו מוחמד ואווס את הדולרים שנשא נהאד וכן צמיד זהב השייך לאשתו, לאחר שזו זרקה אותם לעברם מתוך פחד.

5.        מיד לאחר השוד נמלטו מוחמד, אווס והאדם האחר לעבר מטעי זיתים, שם שרפו את רכב המיצובישי הנושא לוחיות זיהוי גנובות אשר שימש להם כרכב השוד. בסמוך לאחר מכן, ועל פי התכנון מוקדם, הגיע העורר ברכבו (להלן: רכב המילוט) לאסוף את מוחמד, אווס והאדם האחר מהמקום. בדרכם חזרה לכיוון טייבה הבחינו הארבעה בבלשים המגיעים לעברם בג'יפ והשליכו את האקדח ששימש לביצוע השוד מדלת מכוניתם תוך שהם ממשיכים בנסיעה מהירה במטרה להימלט מן הבלשים.

6.        בשלב זה חסם ג'יפ הבילוש את נתיב נסיעת רכב המילוט וכשזה ניסה לעקוף את החסימה התנגש ג'יפ הבילוש ברכב המילוט באופן שחסם את דלתותיו השמאליות. מוחמד והאדם הנוסף יצאו מרכב המילוט והחלו להימלט מן המקום כאשר אינם שועים לקריאות הבלשים לעברם כי יעצרו. בשלב זה, לאחר שמוחמד והאדם הנוסף המשיכו במנוסתם, ירו שניים מן הבלשים בתחילה באוויר ובהמשך לעבר פלג גופם התחתון של הנמלטים. מוחמד נפצע בירכו השמאלית מירי של אחד הבלשים ונפל לקרקע כשבסמוך למקום נפילתו זוג כפפות בצבע שחור, ואילו האדם האחר הצליח להימלט. במקביל עצר בלש נוסף את העורר ואת תאמר אשר נותרו ברכב המילוט. במהלך המעצר ניסה תאמר להכות את הבלש באגרופים בעודו מנסה לצאת מרכב המילוט ואילו העורר הוריד את ידית בלם היד של רכב המילוט במטרה לדרדרו. כתוצאה מהתנגדות השניים נשרט הבלש בידו.

7.        לאור מעורבותו במעשים המתוארים הואשם העורר בקשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בשוד מזוין בחבורה, לפי סעיף 402(ב) לחוק; בנשיאת נשק ותחמושת, לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק; בהצתה, לפי סעיף 448 רישא לחוק, בשינוי זהות של רכב או חלק של רכב, לפי סעיף 413ט לחוק, בשיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק ובתקיפת שוטר, לפי סעיף 273 לחוק. במסגרת כתב האישום הואשמו גם מוחמד, אווס ותאמר בגין חלקם במעשים.

החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.11.2013

8.        בד בבד עם הגשת כתב אישום כנגד העורר וכנגד שלושת שותפיו עתרה המשיבה לעצור את כל הארבעה עד תום ההליכים המשפטיים בטענה שקיימות נגדם ראיות לכאורה. בבקשה נטען כי כנגד העורר וחבריו קמה עילת מעצר של מסוכנות מכוחם של סעיפים 21(א)(1)(ג)(2), 21(א)(1)(ג)(4) ו-21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן הללו ביצעו שוד מזוין בחבורה, במרכזה של עיר, כנגד נכה ותוך שימוש בנשק חם. עוד נטען כי באשר לעורר ולחבריו מוחמד ואווס קמה עילת מעצר גם מכוחו של סעיף 21(א)(1)(א) לחוק, שכן אלו הציתו את הרכב ששימש לביצוע השוד ומשהבחינו בבלשים השליכו את האקדח בו עשו שימוש והמשיכו בנסיעה מהירה, כאשר מוחמד נעצר רק לאחר שנורה בירכו וגם אווס והעורר התנגדו למעצרם. לפיכך נטען כי קם חשש כי אם ישוחררו ינסו לשבש הליכי משפט. עוד צוין בבקשה עברו הפלילי של העורר, הכולל עבירות סמים ועבירות של שוד מזוין וקשירת קשר לביצוע פשע.

9.        ביום 18.11.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להרשעת העורר ושותפיו בעבירות המיוחסות להם. בית המשפט עמד על הראיות לכאורה תוך שהבחין בין שלוש זירות שונות הרלבנטיות לאירועים - זירת השוד, זירת ההצתה, בה הוצת הרכב ששימש לשוד, וזירת ההיתקלות עם ג'יפ הבילוש. בית המשפט סקר וניתח את הראיות לכאורה שלפניו: הודעותיהם של נהאד ושל סאיד בדבר העסקה והשוד; פלט השיחות בין נהאד לבין תאמר; הודעות עדי הראיה לשוד; הודעות הבלשים שעצרו את העורר ואת חבריו בדבר היתקלותם בחבורה; גרסאות סותרות אותן מסרו מוחמד ואווס בדבר מעשיהם ביום האירוע ובדבר המועד בו אסף אותם העורר ברכבו, המלמדות על ניסיון להרחיקם מן האירוע; שתיקתו של העורר; חוות דעת מז"פ הקובעת כי הכדורים שנמצאו בזירת השוד תואמים את האקדח שנמצא במקום מעצר רכב המילוט; זוג הכפפות השחורות שנמצא בסמוך למקום נפילתו של מוחמד לאחר שנורה ושני זוגות נוספים של כפפות ובגדים שחורים נוספים אשר שימשו לשוד ונמצאו ברכב המילוט.

10.      בית המשפט קבע כי מחומר הראיות עולה ששניים לבושים שחורים נצפו בזירת השוד וידעו לנקוב בפירוש את רצונם - דולרים שהעביר נהאד לתאמר בעבור אונקיות זהב - כאשר הלבוש והכפפות שנמצאו ברכב המילוט או על גופם של מוחמד ואווס קושר את השניים לאירועים. באשר לעורר קבע בית המשפט כי סד הזמנים הקצר בין הזירות והימצאות העורר במקום המתאים ובזמן המתאים על מנת לאסוף את מוחמד ואת אווס מלמדים על תכנון מדוקדק וקפדני, במסגרתו תיאמו המעורבים בשוד, וביניהם העורר, את צעדיהם מראש, תוך הימנעות משימוש בטלפונים ניידים. בהקשר זה מצא בית המשפט כי במידה והעורר אכן לא היה בסוד העניינים היה מוסר הסבר למעשיו בחברתם של אווס ומוחמד בזירת ההיתקלות. עוד הדגיש בית המשפט כי יש בשתיקת העורר כדי לחזק את הראיות נגדו.

החלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.12.2013

11.      בהחלטה מיום 12.12.2013 דן בית המשפט המחוזי בבקשת מעצרם עד תום ההליכים של העורר ושל חבריו מוחמד ואווס. באשר לעורר, עמד תחילה בית המשפט המחוזי על עברו הפלילי, הכולל, בין היתר, הרשעה בעבירות דומות בעברו הקרוב, וציין כי עומד נגדו מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים, אשר הינו בר הפעלה במידה ויורשע. בהמשך עמד בית המשפט על תסקיר המעצר שערך שירות המבחן בעניינו של העורר. במסגרת התסקיר התרשם שירות המבחן כי העורר אינו מכיר במעשיו ומעניק לגיטימציה לאלימות ולפיכך העריך כבינונית את רמת מסוכנותו למעורבות חוזרת בהתנהלות אלימה שחומרת תוצאותיה צפויה להיות בינונית. לצד זאת, התקשה שירות המבחן להמליץ על שחרור העורר לחלופת המעצר שנבחנה על ידו לאחר שמצא כי זו אינה מהווה גורם מפחית סיכון, כיוון שהמפקחים שהוצעו אינם מתאימים לתפקידם.

12.      העורר, כמו חבריו, הלין על הערכות שירות המבחן בעניינו ועתר כי בית המשפט יבחן חלופת מעצר אחרת בעניינו ככל שלא תתקבל החלופה אותה בחן שירות המבחן.

13.      בית המשפט המחוזי הבהיר כי עניינו של העורר, כמו גם של חבריו, מוחמד ואווס, שונה מעניינו של שותפם השלישי, תאמר, אשר שוחרר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים, בין היתר כיוון שהאחרון לא נטל לכאורה חלק בשוד עצמו ועברו נקי. בתוך כך עמד בית המשפט על כך שהעורר היה שותף לתכנון המוקפד של המעשים, אף שלא נטל חלק בשוד עצמו, ועל כך שלא היה בתקופות מאסר קודמות אשר הושתו על העורר כדי להרתיעו. לאור האמור, ובשים לב למסוכנותו הבינונית של העורר ולהמלצת שירות המבחן בעניינו, הורה בית המשפט על מעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו.

           מכאן הערר.

תמצית נימוקי הערר